רשומות

אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו - הורים לילדי הריטלין

"הִלֵּל אוֹמֵר: אַל תָּדִין (תָּדוּן) אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ" (פרקי אבות ב, ד). אחד הקשיים הידועים עם הריטלין הם תופעות הלוואי. יש ילדים שהדבר לא מפריע להם במיוחד, ישנם כאלה שמרגישים מיד שהתרופה עוזרת להם ומעוניינים ליטול אותה, אך יש כאלה שסובלים מתופעות הלוואי ומאד לא אוהבים לקחת את התרופה. לדעתי, הורה שהילד שלו לוקח ריטלין חייב להכיר את ההרגשה, ולו בכדי להיות יותר אמפטי כלפי הילד שלו. להרגיש פעם איך זה לאבד את התאבון, להרגיש אתה עובד על אוטומט, לעתים מרגיש כמו "זומבי", ובמיוחד להרגיש את הנפילה שאחרי זמן ההשפעה של הכדור (מה שמכנים "ריבאונד"). מאחר וישנה סבירות גנטית גבוהה לכך שהורים לילדים עם הפרעת קשב סובלים בעצמם מההפרעה, במידה כזו או אחרת, זה יהיה די פשוט אם הם גם יתנסו בתרופה הזו, ויחוו בעצמם את יתרונותיה ואת חסרונותיה. מה לגבי הורים שלא סובלים מהפרעת קשב? טוב, כאן האתגר הרבה יותר גדול, לא רק בעניין הריטלין, אלא בכלל - בעניין האמפטיה. הורים כאלה קשה להם הרבה יותר להזדהות עם הקושי, ואפילו להאמין שיש דבר כזה שנקרא "הפרעת קשב&

קשב ותיקון - פוסט פתיחה

בלוג זה מוקדש למחשבות והרהורים על הפרעת קשב והמפגש שלה עם העולם בכלל ועם עולם הדת ושמירת המצוות בפרט. קיומה של הפרעת קשב, אצל ילדים כמו גם אצל מבוגרים, הופכת את כל תפקודי החיים לאתגר לא קל. בניגוד למה שאולי חושבים חלק מהאנשים, הפרעת קשב אינה מקשה רק על תחום הלימודים, אלא מתפרסת על כל שטחי החיים, על התפקוד בחברה, במשפחה, בעבודה ובזוגיות, ומציבה קשיים גדולים ומורכבים במישורים אלה. הרשימות בבלוג יעסקו באופן כללי בשתי נקודות עקרוניות: 1. כמו בכל דבר שאתו מתמודדים, חשובה מאד התודעה גם במקרה הזה. הצורה שבה האדם מביט על ההפרעה ועל הקשיים שלו, ההסברים שהוא נותן לעצמו, אופן החשיבה ורמת המודעות, הם קריטיים לתהליך ההתמודדות. אני מתכון לעסוק בבלוג הזה בתודעה שיש לנו על הפרעת קשב ובאפשרות לעדכן או לשנות אותה. 2. כשמדברים על הפרעת קשב, מדברים בין היתר על קושי תפקודי בניהול ותזמון משימות ומטלות, בקושי להתמקד ולהתמיד במשימות רוטיניות ומשעממות, בדחייה של ביצוע משימות אלה, וכן הלאה. לפי תיאור זה - עצם התפקוד היומיומי הפשוט בחברה ובמשפחה כבר קשה ומאתגר. תוסיפו לזה את ה"קומה" הדתית, את הח